<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן נ'</h1>
<h2>דף לט:</h2>
עזרת יוצר. אור זרוע זורח כבודו, [לשון הפייט]. פ"ה במזמור צ"ז, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ואמרי' בשלהי פ"ק דתענית [ט"ו ע"א], לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה, פי' לא הכל לאורה זרועה, שהרי גם בישרים כתובה אורה, זרח בחושך אור לישרים [תהלים קי"ב]. ובבריתא דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי [מדה י"ט] ראיתי, כי פי' הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב, לצדיק ולישרי לב שמחה, והרבה פסוקים במקרא יש בעיניין זה אורך ימים בימינה וגו' [משלי ג'], אך בספרי [עקב], אורך ימים בימינה לעולם הבא ובשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה, מפני שיבה תקום [ויקרא י"ט]. אור זרוע דבוקים פי' אור הזרוע לצדיקים אבל אור זרוע שבפסוק אינם דבוקים, כי פי' האור זרוע לצדיק. זורח, והאומר זרוח בפתח ור' בשורק טועה, כי כל לשוני זריחה שבמקרא לא נאמרו בלשו' פעולים, [ואל] מקומו שואף זורח הוא שם [קהלת א']. זורח כבודו, פי' אור הזרוע לצדיקים הוא אשר היה כבודו זורח ביום ראשון, הכי אית' בבר' רב', ויקרא אלהים לאור יום [בראשית א'], לא [הוא] אור ולא הוא יום אתמהא, תני אור שנברא מששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יכולה שלא נברא להאיר אלא ביום והיכן היא נגנזה מתוקנת היא לצדיקים לעתיד לבוא. בבר' רב' מוכיח, כי זה האור מנהורא דעימיה שרי. דהכי אית' הת' ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמעו' בר נחמני א"ל שמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן אורה נבראת, א"ל נתעטף הקב"ה אור כשלמה והבהיק זיו תארו מסוף העולם ועד סופו, שנ' [תהלים ק"ד] עוטה אור כשלמה ע"כ. א"כ אור דעימיה שרי נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, ועיין באופן יחיד ערץ כי שם אינו כן. ונר' כי אותו אור לא נגנז אלא ברביעי כשנתלו המאורות, כדאמרי' התם בסמוך והיכן היא נגנזה מתוקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנ' [ישעיה ל'] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהה לא ברביעי נבראו מאורות אתמהא, אלא כאנש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומי משתיתי. מדקאמ' לא שלושה הן ולא ברביעי נתלו המאורות, שמעי' דברביעי נגנז, שאז תמצא שהיה אור הראשו' שלושה ימים. ומקראי שמעי' נמי הכי, דכת' ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, יום שלישי, והא נמי שמעי' מההיא דבר' רב', שהאור נגנז לצדיקי' לעתיד לבוא, זהו לימות המשיח, מדמייתי עלה קרא והיה אור הלבנה כאור החמה דהוא קרא דמוקמי' בחלק [סנהדרין צ"א ע"ב] ובפ' אילו דברי' [פסחים ס"ח ע"א] בימות המשיח, וקרא [ישעיה כ"ד] וחפרה הלבנה ובושה החמה לעולם הבא, פי' לתחיית המתים, וכן בשוחר טוב, ועיין באופן יחיד ערץ. אך לשמו' דאמ' אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות לבד ומוקי להני קראי לתרווייהו לעולם הבא, הא במחנה שכינה, הא במחנה צדיקי', אור הגנוז הוא לתחיית המתים.
וה"ר [משה] בר חסדאי כת' בכת' תמים, שגם לשמואל דווק' בהתחלת הגאולה לא יתחדש כלום אך שנצא משיעבוד מלכויות אך נהיה רגילין ולמדין ברוח הקודש ובנפילת האש על הקרבנות ובקירוב שכינה בעמוד אש וענן כמ' שהי' ביציאת מצרי', כדכת' [מיכה ז'] כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ולאחר הימים מתוספת גאולתנו ואורינו בירידת בית המקד' שראה יחזקא' הנביא, והא דלא מתרץ הכי בפסחי' אליב' דשמו' משום דלא פסיק' ליה מתי יהיה הדבר הזה. עוד כת' הר' משה, צדיקים שיהיו בימות המשיח הקב"ה עושה להם כנפים לא ישובו לקדמתן לאכול ולשתות במעדני העולם הבא כי היה גנאי וגריעותא להם ממה שהיה להם באלף השביעי שהיו בלא אכילה ושתיה ועכשיו היו צריכים לחיות באכילה, אלא עולים יותר לקירוב השכינה עד שיתלבש גם גופן נשמות ויהיו כעין המלאכים וכעין מטטרון [ל]מאן דאית ליה באלפא ביתא דר' עקיבא, שהוא חנוך, שגופו נעש' במלאכות הנשמה. ומעתה כאילו אינן מן התחתונים והן חיין לעד ולעולמי עולמים ויושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים בכל הנאה שאינה נודעת לנו ולא יוכל אדם להבין ולומר דוגמא לדבר ועל אותה שעה אומר [אבות פ"ד מ"ז] יפה שעה אחת של קורת רוח לעולם הבא מכל חיי העולם הזה, והיינו דאמ' ר' יוסף פ"ב דברכות [י"ז ע"א] עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וכן בפ"א דאבות דר' נתן. ואיפשר כשישראל שהם על ארץ חדשה משבחים ומקדשים עומדים גם הם ואומרים שבח עמהם. ויותר עתה על אמונת חסדו שקיים להם. ורב היה אומר לצדיקים שבימיו, כי היו רחוקים מביאת המשיח ויאכלו גן עדן שוב יכנסו לעולם הבא ליהנות מזיו השכינה בלא אכילת מעדני עולם הבא. ע"כ וביוצר אדיר ונאה בקודש אצל יום אחרון לשחק לויתן כת' כי אכילת גן עדן בימות המשיח ועיין שם. ומה שכת' הר' משה היינו דאמר ר' יוסף בפ"ב דברכות עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה לא תחרו' וגו'. ורוצה לומר דההיא דפ"ב דברכו' בצדיקי' שיחיו בימו' המשיח, נר' שהיה רוצה לפר' עולם הבא דפ"ב דברכות תחיית המתים והוקש' לו והלא בתחיית המתים יהיה אכילה ושתיה ויפרו וירבו על כן פי' אותו בצדיקים שיחיו בימות המשיח. מאותה סברת לבו קורא תגר על הר' [משה] בר' מימון שכת' בספרו [פ"ח מהלכ' תשובה ה"ב] עולם הבא אין בו גוף וגויה, ושרא ליה מריה, כי מה שכת' הר' משה בר' מימון אין בו גוף וגויה לא על תחית המתים כת', אך עולם הבא שבו נפשות הצדיקים היינו בערבות כדמפורש בפ' אין דורשין [חגיגה י"ב ע"ב], ובערך פרדס, כת' ארבע נכנסו לפרדס [שם י"ד ע"ב], פי' כינהו פרדס מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא בערבות ונפשות הצדיקים צרורות בו. ונקרא עולם הבא מפני שאותן חיים באין לו לאדם אחרי חיי העולם הזה, שאנו בו גוף ונשמה, (תדא) [תדע], שנקרא עולם הבא ואינו תחיית המתים, שהרי תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה ואין זולתך לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים. הנה שעולם הבא אינו תחיית המתים גם ניתקן חיי העולם הבא תחילה ואחר כך לימות המשיח, והמבין יבין. מכילת' [בשלח] בפרש' המן, ר' אליעזר המודעי אומר אם תזכו לשמור שבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות, ארץ ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה, הנה מפורש כי עולם הבא אינו עולם חדש. ונכון לומר ואין זולתך מלכנו בחיי העולם הבא ולא לחיי, והמבין יבין. ועוד תימ' על דבריו, שפי' עולם הבא דפ"ב דברכות, היינו בצדיקים שיחיו בימו' המשיח הלא סתם קאמ' עולם הבא אין בו לא אכילה וכו', משמע לכל בני העולם הבא. ונר' כי העולם הבא שפרשתי עליו אמרו רבותי' עולם הבא נברא ולא על תחיית המתים, שאם על תחיית המתים אמרו, מאי האי דאמרי' בבר' רב', ר' הונא בש' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפילו אותם שכתו' בהם [ישעיה ס"ה] הנני בורא שמים חדשים והארץ החדשה, כבר הם ברואים מששת ימי בראשי', שנ' [שם ס"ו] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו', שמים חדשים וארץ חדשה לא כת' כאן אלא השמים החדשים והארץ החדשה וגו', השתא אם עולם הבא הנברא בי' הוא תחיית המתים מה הם צריכים ללמוד מהשמים החדשים, הא ילפי' ממה שנא' [שם כ"ו] כי ביה ה' צור עולמים. מ"מ הוכחתי מתקנת אנשי כנסת הגדולה כי יש עולם הבא ואינו לא ימות המשיח ולא תחיית המתים, אך הוא עולם שלמעלה שבו נפשות הצדיקים. ובאלפ' בית' דר' עקיבא, אין ה' אלא שם המפורש שבו נברא העולם, שנ' אלה תולדות השמי' וכו' אל תקרי בהבראם אלא בה' בראם, ומניין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אינן נבראין אלא בה', שנ' השמים החדשים והארץ החדשה, שמי' חדשי' וארץ חדשה אינו אומר, אלא השמים החדשים והארץ החדשה מיכאן אתה למד שלא היתה יגיעה לא במעשה בראשית שבעולם הזה ולא במעשה אחרית של עולם הבא שלא בראו אלא בדבר שאין בו ממש בה' בלבד, ע"כ. הנה כי עולם הבא הנברא בי' לא הוא תחיית המתים. וראיתי בערך פרדס כי הוא בכינוי פרדס, לשו' ערוך ארבעה נכנסו לפרדס פי' כינוהו פרדס מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו בערבות שנפשות של צדיקים צרורות בו, ע"כ. ופעמים עולם הבא ימות המשיח, כי ההיא דשילהי אילו עוברין [פסחים נ' ע"א] לא כעולם הזה העולם הבא וכו'. ופ' המוכר את הספינה [ב"ב ע"ה ע"א], וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו' [ישעיה ד'] ואמ' ר' יוחנן לא כירושלים עולם הזה ירושלי' עולם הבא וכו', וההוא קרא בימות המשיח מיירי. ובספרי, כי שפע ימים ינקו ושפוני [דברים ל"ג], זו ימה של יפו שגנוז לצדיקי' לעולם הבא, מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרורות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הים הגדול מקיאן לים יפו לצדיקי' לעולם הבא, ופעמים עולם הבא הוא תחיית המתים דאמ' בפ"ק דערכין [י"ג ע"ב], כינור של מקדש של ז' נימין ושל ימות המשיח של ח' ושל עולם הבא של י', שנ' [תהלים צ"ב] עלי עשור. ובפ' בת' דזבחים [קי"ח ע"ב], חופף עליו, זה העולם הזה, כל היום, אילו ימי המשיח, ובין כתפיו שכן, זה העולם הבא, הרי כי עולם הבא הוא תחית המתים. בימות המשיח יחיו קצת מן הצדיקים, כמ' שנא' בדניא' [י"ב] ורבים מישיני עפר יקיצו וגו' וגם צדיקי חוצה לארץ יביאום במחילות עפר. ועיין ביוצר אל שדי אצל צמח צדיק בדברי הר' משה בר' חסדאי ובאופן כבודו אות בפסוק ראשונ' בהוד ישנה, ושם מוכיח כי בתחיית המתים בעבור שיחיה אותם בטל ראשו של הקב"ה לא ימותו לעולם.
וזה לשו' הר' משה בר' מימון [פ"ח מהלכ' תשובה ה"א], הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והם חיים שאין עמהם רעה והטובה שאין עמה רעה, והוא שכתו' בתורה [דברים כ"ב] למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך וזהו עולם הבא [קידושין ל"ט ע"ב]. שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו, וכל מי שאינו [זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו] חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתו' בתורה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה [במדבר ט"ו], מפי השמועה [סנהדרין ס"ד ע"ב] לימדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, כלומר שאותה נפש שפרשה מן הגוף אינה זוכה לחיי עולם הבא, העולם [הבא] אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מכל הדברים שהגוף צריך להם בעולם הזה ולא יארע בו דבר מכל הדברים שבגוף בעולם הזה ישיבה עמידה שינה ושחוק וכיוצא בהם, יאמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה, הרי נתברר שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזהו שאמרו חכמים צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם על דרך החידה אמרו, כלומר נפשות הצדיקים מצויין שם בלא עמל ויגיעה וכן זה שאמרו ועטרותיהם בראשיהם כלומר דיעה שידעו שבגללה זכו לחיי עולם מצוייה עמהן והיא עטרה שלהם כעיניין שנאמר [שה"ש ג'] בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומ' [ישעיה נ"א] שמחת עולם על ראשם, ואין שמחה גוף שתנוח על הראש, כך עטרה שאמרו חכמי' היא הדעה, ומהו זה שאמרו ונהנין מזיו השכינה שיודעין ומשיגין מאמיתתו של הקב"ה מה שלא ידעו והם בגוף. הטובה הגדולה שתהיה בה בעולם הבא(ה) אין שום דרך להשיג בה לידע אותה שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא (חובת) [טובת] הגוף ולה אנו מתאוים, אבל הטובה הגדולה אין לה חקר וערך ואין דמיון והוא שאמר דוד [תהלים ל"א] רב טובך ה' אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. כמה וכמה התאוה דוד לחיי עולם הבא לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים [שם כ"ז], ואמרו חכמים [שבת ס"ג ע"א] כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' [ישעיה ס"ד]. זה שקראו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחרי כן יבוא אותו עולם אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנ' אשר צפנת [ליראיך] פעלת, ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותם חיים באים לו לאדם אחרי חיי העולם הזה שאנו בו בגוף ונשמה, ע"כ דברי הר' משה בר' מימון. ונפלאתי על שכתב, כי העולם הבא בלי גוף הוא העולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך, דאמ' בפ"ק דקידושין [ל"ט ע"ב] ובשלוח הקן [חולין קמ"ב ע"א], א"ר עקיבא אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ובשלוח הקן למען ייטב לך והארכת הרי שאמ' לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ועלה ושילח את האם ולקח את הבנים ובחזירתו נפל ומת והיכן היא טובתו של זה והיכן היא אריכות ימים של זה אלא למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, הנה כי עולם שכולו טוב ושכולו ארוך הוא תחיית המתים. ועוד שכת' אין שמחה גוף שתנוח על הראש, הנה שכח דאמרי' בפ"ר עקיב' [שבת פ"ח ע"א] אמ' ריש לקיש ועתיד הקב"ה להחזירם לנו, שנ' ושמחת עולם על ראשם, שמחה שמעולם על ראשם. ועוד שכת' אבל לעולם הבא עין לא ראתה, הא אמרי' בחלק [סנהדרין צ"ט ע"א] ואין עומדין [ברכות ל"ד ע"ב] מאי עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ואין יין אלא בעולם שיש בו גוף. אשר כת' הר' משה בר' מימון כי עולם הבא אין בו גוף וגויה, הקשה עליו הר' משה בר' חסדאי נ"ע מהא דאמרי' בפ"ק דערכין [י"ג ע"ב] כינור של מקדש של ז' נימין ושל ימות המשיח של ח' ושל עולם הבא של י' שנ' עלי עשור, אלמ' צדיקי לויה ינגנו. ובפ' בתר' דזבחים [קי"ח ע"ב] חופף עליו, זה עולם הזה, כל היום, אילו ימות המשיח, ובין כתפיו שכן זה העולם הבא, הרי שיהיו עבודות זבחים ועליית רגלים כמ' בעולם הזה, ועוד הלא עולם [הבא] מעין עולם הזה ויש בו שמים וארץ כמ' שנ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים ואם אין גוף לפרות ולרבות ולאכול מעדנים ארץ למה לי. ואני כבר הוכחתי כי שלושה עולם הבא הם.
והר' מאיר הלוי מעיר טוליטולא כת' עליו, שמענו דבת רבים שקרן בבריתו ואשמו אשם לאמר כלה ענן וילך שאמ' עולם הבא אין בו גוף וגויה הלא הפח תקות שוכני בתי חומר וברית השם הפר אשר כרת את אברהם לאמור כי את כל הארץ וגו' [בראשית י"ג], ויעמידיה [ליעקב] לחק [דהי"א ט"ז], לאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה [בראשית כ"ח], ולישר' ברית עולם לאמור [דה"י שם], למען תאריכון ימים [דברים י"א] לתת לכם לא נאמר אלא לתת להם ואם אין גויה חיות ארץ ישר' למה להם ואומ' [דברים ל"ב] אני אמית ואחיה ואם אין חיים אינו מחיה (לפי) [למי] שהמית. ואלה דברי הר' אלעזר ז"ל, אוסיף בדבר זה אימוץ וחיזוק ואומר בחכמת אלהינו בזה הדבר מה הקב"ה שיברא להם ארץ החדשה והשמים החדשים חוץ מאילו מפני מה לא שם גמולם בארץ הזאת. ואיפשר תשובת זאת השאלה כהוגן ואומר כי הארץ הזאת נבראה לצורכי הבריות, לפיכך יצר בה הקב"ה שדות לזרעים ערוגות לדשאים, וגנות לצמחים, ופרדסים לאילנות, ומעיינות להשקות עשבים ונהרות לרוות פרדסים, ונחלים לשאוב מהם האדם והבהמה, וגבעות לשלגים, וטללים, ואדמות וארצות למטרים וגשמים, ומדברות ושפיים לרעות בהם חיות ופראים, מסילות ואורחות להלך בהם שיירות כל אלו נבראו בארץ עבור הבריות הוצרכו למו למצוא מזונות ולהשיג מהם מחייתם ולתקן מהם מטעמים. והעולם הבא חלף העולם הזה מפני שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן לפיכך אינן צריכין לא לגנות ולא לפרדסים ולא לצמחים ולא לדשאים ולא לזרעים ולא לנהרים ולא למעינים ולא לנחלים ולא לגבעות והרים הדומה להם, אבל צריכים הם למושב ומכון שישכנו שם וישבו עליהם, ולא ידמה פתרון כי כאשר השמי' החדשי' והארץ החדשה לפתרון כי הנני בורא שמים חדשי' וארץ החדש' מפני כי הבשורה הזאת תהיה בימי הישועה והיא בשורה לישר' על דרך משל להודיע כי בעת שי(ת)חדש הקב"ה את, יהיו סבורים בזמן ההוא אולי יחדש שמים אחרים וארץ חדשה, וראייה שכת' אחריו כי הנני בורא את ירושלי' גילה ועמה משוש. ומרוב השמחה יהיו סבורים שמא צורם יצרם משמחה וצהלה, ופתרון כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה על אופן אחר מפני שהוא אמור בימי עולם הבא בעיניין הגמול והוא נאמר על מדור השכר ומושב תשלומין ועתיד הקב"ה לחדש אותו לעבדיו להשכינם בתוכו אחר שיכלה זה המושב, ככת' [תהלים ק"ב] לפנים הארץ יסדת [וגו'] המה יאבדו ואתה תעמוד [וגו'] בני עבדיך ישכונו, וראיה אחרת מלומדת על המדור של גמול שאיננו דומה לעולם הזה ידוע ומבואר כי הקב"ה שם את האויר שבין זה הדוק וחלד כדי שיהא מושך ושואף מגופות הבריות הלח והרוטב שבהן וכן הוא מושך מגופינו מן הליחה והרטיבה שבנו כשיעור קצב אכילתנו וכמדת שיקויינו ומפני זאת הוצרכו לטעימת המאכלות כדי שיתקיים גופינו ותחיה נפשינו ובהעדר המאכלות ממנו ימס בשרנו ויכלה גולמנו וכל הבריות כן מנהגם בזה העולם, אבל לעתיד לבוא נתברר לנו כי לא יהיה לא אכילה ולא שתיה ואי אפשר שיהיו שרויים בתוך זה האויר וראוי מן החכמה לדעת שיהיה להם אויר חדש חוץ מזה אויר אשר אנחנו בתוכו למען אשר לא יאבדו הצדיקים ממשיכת האויר, וכשם שאיפשר שיחדש להם אויר חדש אחר, כך איפשר שיחדש להם דוק וחלד אחר חוץ מאילו שישנם עתה, וכיצד יהיה זמן הגמול אבאר עינייני הזמן ואומר, הזמן העתיד להיות לצדיקים יהיה כולו אור וזוהר מזהיר ומאיר מבלי חושך ואופל ובלי אשמורות לילה ובלי עתות יום מתאשמרות אחר לילה ולא לילה מתאשמרת אחר יום, אלא יהיה הזמן ההוא כולו אור וזוהר זורח, מפני שבשביל כמה דברים הצור יצר את היצורים בפאת ארץ זאת במקום שיש ימים ולילות נהיים בנידת השמש מפני שצריכין ללילות וימים למען שיהנו מהם שיהיו להם הימים לתועלת מעשיהם לצאת לפעלם למלאכתם ותיקון עסקיהם והילוך אורחותם ויהיו הלילות לשקט נפשם ולנחם רוחם ונפישת עצמם ולמרגוע שכיבתם ונומם, למען ידעו חשבון החדשים והשנים והימים, מונים לצמחים ולדשאים ומונים ימי חייהם ושנותיהם ויכירו עתות מעשה שכיריהם ופעוליהם. והעולם הבא שאין לו מכל העיניינים אלו ולא כלום אינם צריכים ללילות ולימים אלא איפשר שישים להם אות וסימן בזה הזמן למען שידעו חק עבודתם וזמן תושבחתם. ואם ישאל השואל איך יהיו נשמות בלי מאכלות נאמר לו כאשר הי' משה רבי' ק"כ יום בלא מאכל ומשתה ככת' [שמות ל"ד] ויהי שם עם ה' וגו', אבל נשמתו היתה קיימת בגופו באור המובהק אשר עיטרו הקב"ה וכיסהו על פניו ומן האור אשר היה על פניו היה נהיה ומתקיים שנ' [שם] ומשה לא ידע כי קרן, ושם לו הקב"ה אות ומופת ההוא דוגמא ורמז לגמול הצדיקים לעתיד לבוא למען שנאמין במדע שכלנו ונבין ממדע חכמתינו שאף הם יחיו ויתקיימו בעידון זיו שכינה ובאור הצומח בלי מאכל ומשתה וכנגד זה אמר הכתוב [שם] נגד כל עמך אעשה נפלאות ובעיניין הצדיקים אומר [ישעיה ס"ד] ומעולם לא שמע(נ)ו ולא האזינו, ע"כ. דברי מורינו כי בתחיית המתים לא יהי לילות קשה הא אמרי' בחלק [סנהדרין צ"א ע"ב] ובאילו דברים [פסחים ס"ח ע"א] רב חסדא רמי כתי' [ישעיה כ"ד] חפרה הלבנה וגו' והיה אור הלבנה כאור החמה, לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא. וההוא עולם הבא הוא תחיית המתים, אלמ' תהיה לבנה, הכי נמי לשמואל. וכן במדרש שכתבתי בסוף יוצר אודך כי עניתני ועיין שם.
